פסק-דין בתיק רע"א 42128-12-11

1.         המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רמזי חדיד) בתיק עש"א 4694-05-11 מיום 24/11/11, לפיו קיבל בית המשפט את ערעורו של המשיב (להלן: הבנק ) כי החלטת ראש ההוצל"פ, לפיה נדחתה בקשת המבקשים להעביר את עניינם למשקם בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים ), יצרה מעשה בית דין, וליתר דיוק השתק פלוגתא המונע העלאת הנושא לבחינה מחודשת.

2.         במהלך הדיונים בפני נעשו מאמצים נוספים להביא את הצדדים לידי הסדר, בין היתר על דרך הפנייתם פעם נוספת ל"וועדה מיוחדת"/הוועדה הבין משרדית של משרד השיכון (להלן: הוועדה הבין משרדית ), כדי להקטין את החוב ולפרוס אותו באופן שיאפשר החזר בתשלומים. משלא עלה הדבר למרות ההחלטות שניתנו על ידי אותה ועדה תוך התחשבות במצבם של המבקשים, לא הוסדר הנושא ויש ליתן פסק דין לגוף המחלוקת.

            בשלב מסוים לאור החלטת הוועדה הבין משרדית, סבר בית משפט זה כי לאור התשובה שניתנה על ידי הוועדה הבין משרדית, אשר קיבלה את בקשת המבקשים באופן חלקי והקטינה את החוב באופן מהותי ואף פרסה אותן לתקופה משמעותית, שיש להורות על סגירת התיק, בין היתר, לאור ההליכים שהיו בתיק עד לאותו שלב. ולכן, בפסק דין שניתן ביום 18/6/12 הוריתי על מחיקת בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות, תוך הבהרה שיש בהחלטת הוועדה הבין משרדית כדי להביא לפתרון נכון של המחלוקת.

            משעמדו המערערים על בקשתם להשמיע טיעונים משלימים בבקשה עצמה, חזרתי ועיינתי בבקשתם, וקבעתי דיון לגופו.

            משהותרה השלמת טיעון, הן בעל-פה והן בכתב, יש לראות פסק הדין שניתן ביום 18/6/12, כבטל. לפיכך, יש לדון בבקשת רשות הערעור לגופה.

            פירוט העובדות הובא כנדרש על-ידי הערכאה הדיונית בבית משפט קמא, ולפיכך אין אלא לחזור על עיקרי הדברים.

הרקע :

3.         ביום 19/7/84 וביום 24/6/85 העמיד הבנק למבקשים שתי הלוואות מכספי המדינה (להלן: ההלוואות ), לצורך בניית בית מגורים בנחלה מס' 117 במושב קרן בן זמרה (להלן: בית המגורים ). להבטחת פירעון ההלוואות חתמו המבקשים על שטר משכון לפיו שועבדו זכויות המבקשים בנחלה לטובת הבנק (להלן: שטר המשכון ).

            משנצבר חוב פיגורים בהחזר ההלוואות, הגיש הבנק נגד המבקשים שתי תביעות לסילוק הפיגורים. התביעות התקבלו, ניתנו פסקי דין, ובהתבסס עליהם פתח הבנק נגד המבקשים תיקי הוצל"פ לביצוע: 02-24635-92-9 ותיק 02-02595-92-2 (להלן: תיקי הפיגורים ).

            משלא הוסדר חוב הפיגורים הוסיף הבנק והעמיד את היתרה החייבת לפירעון מיידי וביום 9/1/96 פתח תיק הוצל"פ נוסף שמספרו 02-01452-96-5 לצורך ביצוע שטר המשכון (להלן: תיק המשכון ).

            יתרת החוב בתיק המשכון עמדה עובר למועד מתן פסק הדין בבית משפט השלום על סכום העולה על 1,600,000 ש"ח.

ההליכים הקודמים :

4.         במסגרת תיקי הפיגורים הגישו המבקשים ביום 29/10/00 בקשה בהתאם לחוק ההסדרים להעביר החוב לדיון בפני המשקם. בהחלטה שניתנה על-ידי ראש ההוצל"פ (כב' הרשם זיאד סאלח, כתוארו דאז) מיום 26/11/00 - החלטה שניתנה לאחר קבלת תגובת הבנק - נדחתה הבקשה ונקבע כי החוב הנטען אינו נובע מעיסוקם של המבקשים כחקלאים, וכי הוא אינו " חוב כולל", כהגדרתו בחוק ההסדרים (להלן: ההחלטה הראשונה ).

            על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

נציין עוד, כי במקביל פנו המבקשים לוועדה הבין משרדית של משרד השיכון בבקשה לפרוס את חובם בגין ההלוואות, וכן הגישו ערר על ההחלטה של הוועדה הבין משרדית. למרות שהוועדות הנ"ל נתנו החלטות אשר בתוכנן היה לכאורה כדי לסייע בסילוק חובם של המבקשים בגין ההלוואות, לא פעלו המבקשים על פי אותן החלטות והחוב לא הוחזר.

5.         במסגרת תיק המשכון (תיק הוצל"פ 02-01452-96-5) הגישו המבקשים ביום 24/11/10 בקשה נוספת להעברת המחלוקת למשקם. הבקשה נדונה במעמד הצדדים, לרבות חקירת עדים וסיכומים, וביום 24/3/11 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשמת רויטל באום, להלן: כב' הרשמת), לפיה מתעוררות שתי שאלות: האחת משפטית והיא, אם קיים מעשה בית דין בין הצדדים בשאלת העברת הסכסוך למשקם; ומחלוקת עובדתית, אם הוכיחו החייבים שהם עומדים בתנאי חוק ההסדרים במובן של היותם 'גורם חקלאי' (להלן: ההחלטה השנייה ).

6.         בהתייחס לשאלה המשפטית קבעה כב' הרשמת, כי טענת השתק הפלוגתא יכול שתישמע, בהיות ההחלטה הראשונה החלטה סופית שאין עליה ערעור, אך זו חלה על תיקי הפיגורים בלבד, בהתייחס לאותם חובות שנתבעו שם. מאחר שתיק הוצל"פ 02-02595-92-2 נפתח בגין יתרת פיגורים בסך של 18,915 ש"ח בלבד, ובתיק הוצל"פ 02-24635-92-9 הועמדה תביעה על יתרת פיגורים בסך של 17,396 ש"ח בלבד, הרי שניתן לומר שטענת השתק פלוגתא, ככל שנקבעה, נוגעת לאותם סכומי חוב ואילו בנוגע ליתרת החוב בסך של 1,432,595 ש"ח לא נדונה השאלה לא על-ידי ראש ההוצאה לפועל ולא על ידי המשקם, ולכן אין מניעה לחזור ולדון בטענה.

7.         לגוף המחלוקת העובדתית, קבעה כב' הרשמת כי המבקשים אינם חקלאיים מזה שנים רבות, ולכן גם לא יכלו להמציא ראיות לתוצרת חקלאית. ואולם על פי חוק ההסדרים "חוב כולל" הוגדר שם כחוב של גורם חקלאי מיום 31/12/91 ולגבי חקלאי כל חוב כאמור, ובלבד שהוא נובע מעיסוקו כחקלאי.

            למרות שהגדרה כזו לא יכולה הייתה לחול לכאורה על המבקשים, קבעה כב' הרשמת כי מדיונים שהיו בעניינם של המבקשים כנגד נושים אחרים בפני המשקם (במסגרת תיק משקם 1/1/30/52 - דיון מיום 22/11/00), כאשר נציג הבנק היה נוכח באותו דיון, לא עלתה טענה מצד הבנק שנכח שם, כי המבקשים אינם חקלאיים או כי החוב לזוכה אינו נובע מעיסוקם כחקלאיים.